בוא וראה

הזוהר מעיד על עצמו: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי"
בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, באהבה

כל גלות היא גלות מדעת כלומר, גלות מחיבור לעליון ולפיכך גלות מזהות נשמתי.
חיבור הזוהר עצמו מנחה אותנו למטרת כתיבתו, להיכנס לשדה התודעה,
שמאפשר קריאת מציאות אחרת - הוויה המשיבה אותנו לשורשנו.
ותודעה זו, מאפשרת לנו לעמוד על התהיות העמוקות ביותר של הקיום: הלידה, המוות והגלגול
כמערכת יחסים חיה ומודעת עם הבורא.