לימודי התודעה המרפאה לא נועדו כדי ללמוד איך להשיג בצורה יעילה יותר כסף, להשיג כבוד, להשיג הצלחה. 

לא שיש משהו רע בכל אלה,
אבל אנחנו כבר יודעים שכל זה הוא ארעי, וגם כשאתה משיג את זה, חוסר הסיפוק שלך, הדאגה, הכאב, לא נפסקים.
זאת אומרת שרווחה אמיתית, הסיפוק, השמחה, לא באלה תלוים.

הנדירות של הקיום הזה שלנו, ברגע הזה, במקום הזה, כישויות תודעתיות, בהכרה, היא שיש לנו אפשרות להשיג את כל מה שאנחנו רוצים להשיג, מתוך עצמנו.
התודעה היא הגורם הקריטי ביותר בקיום שלנו,
מה שאנחנו חושבים ומרגישים משפיע על איכות חיינו יותר ממה שאנחנו אוכלים, שותים, או נושמים.
אנחנו יכולים לחיות בלי מזון מוצק אפילו שבועות, בלי נוזלים כמה ימים, בלי אויר כמה דקות, אבל בלי רשמים, מחשבות, תחושות, רגשות, אנחנו לא מחזיקים שניות...

אז הלימוד הזה, התרגול הזה לא מיועד כדי להשיג משהו יותר טוב מבחוץ. 

הוא מיועד להשיג משהו פנימי, מקום, דרך, פעולה נכונה,
שמתוכו ממילא כל הקיום שלי יהיה אחר.

ללמוד איך לנהל את עצמי יותר טוב כך שבכל פעולה שלי יהיה זרע של שינוי. 
שבעצם ההתנהלות שלי אני לא פוגע בעצמי ולא פוגע באחר, 
ושיש לי נוכחות חיה ומתחדשת של הנדירות הזו של האפשרות של המסע הזה של חיי כרגע.